חזירים ומאגיה שחורה

עם שובם לשטח הכפר, נשמעה קריאתו של הקקדו השחור, ומיד החלו העלים ללבלב, הפרחים להנץ וחוליים של האנשים ובעלי החיים חלף כלא היה. מאז נשמר קובחה מאלי בקנאות, ועל אף השפעתה וכוחה של הכנסיה, לא יעלה על דעתו של איש למוכרו או לוותר על נוכחותו.

החיים ליד הים
החיים בכפר לאורך החוף שלווים ביותר. פעמים רבות יוצאים לדיג לילי על הקאנו, מדליקים מדורה קטנה ואת ראשוני הדגים הניצודים צולים מיד על האש.  נעים לשוב לכפר עם שלל הדיג. כשהשלל גדול, סוחרים עם תושבי הכפרים שבמרכז האי.

טקס מקובל ומעניין הוא טקס זיכרון המת. משפחתו של המת מכינה לזכרו אירוע בכפר בו התגורר. אל הטקס מגיעות נשים מכל רחבי האי ועל ראשיהן סל נצרים קלוע ובתוכו מונחות חבילות רבות של עלי בננה מיובשים. כל עלה גורד על לוח עץ מגולף וקיבל חותם אישי. לאחר הייבוש, מחברים את העלים לקבוצות קטנות וביום הטקס הם משמשים ככסף. בזמן הטקס אסור להשתמש בכסף "אמיתי", אלא רק בעלי בננה.

אפשר לקנות בהם דגים, פקעות אבקת כביסה, בלונים לילדים ועוד. בסוף היום מחליפים חצאיות קש ושרשראות צדפים. משפחת הנפטר מקבלת מתנות דומות מהנציגים השונים ,למחרת היום אפשר למצוא ערמות של חבילות עלי בננה חסרות ערך בשל שחיקתן הטבעית. כל אישה אוספת את  קבוצות עלי הבננה שלה ומנפה את אלו שפגומות. מן העלים יכינו בהמשך חצאיות קש.

פפואה גינאה החדשה

פפואה גינאה החדשה  צילום: רז שרבליס

באחד הכפרים באי ניו אירלנד מתמחים דייגים בדיג כרישים. הגעתי לכפר יום קודם וישנתי באחת הבקתות, ולמחרת בבוקר יצאנו בקאנו שאורכו כ-2.5 מטרים. הקאנו צר ביותר, ומצדו הימני יש לו תומך מייצב. לאחר חתירה אל מחוץ לשוניות האלמוגים, מפתה הדייג את הכריש על ידי שקשוק הטבעת שקליפות אגוזי קוקוס תלויות עליה. הרעש ותנודות המים אכן משכו את הכריש.

המקומיים טוענים שבמקום שיש כרישים, יש להקות דגים טובות למאכל, ואכן, כאשר ראינו את סנפיר הכריש הקפיצו להקות דגים את המים. הכריש התקרב לקאנו, הדייג הטיל על ראשו טבעת חבל שהיתה מחוברת למצוף מעץ. בשעה שצלל הכריש, התהדק סביבו החבל, ולאחר שניות מספר הוא צף ועלה על פני המים. אז ההתקרב אליו הדייג והרגו במהלומות אלת עץ. התהליך היה מהיר ביותר, ונעשה במיומנות גדולה. לאחר מכן נגרר הכריש לחוף, שם חולק בין בני המשפחה.

פפואה גינאה החדשה

פפואה גינאה החדשה  צילום: רז שרבליס

מתמודדים עם העושר והקידמה
מחצבים רבים הקיימים במדינה משכו בשנים האחרונות חברות בין לאומיות רבות העוסקות בכריית זהב (המוערך כמרבץ השלישי בגודלו בעולם), בקידוח ושאיבת נפט ובכריתת עצים. החברות האלה הגיעו לאזורים מבודדים ביותר ובעזרת הממשלה המקומית הקימו מכרות ואתרי קידוח בלב אזורים כפריים.

הכפריים קיבלו אמנם פיצויים, אך בשל חוסר יכולתם להתמודד עם העושר הפתאומי, אפשר היה לראות תופעות כמו משאיות חדשות הנרכשות וניטשות בצידי הדרכים כאשר נגמר להן הדלק… מסופר על משפחות שלמות שהגיעו למלונות פאר, הפקידו סכומי כסף גדולים וביקשו מהמנהל להודיע להם כאשר יאזל הכסף. המשפחות העבירו את זמנן בחדריהן, צפו בטלוויזיה שפעלה 24 שעות ביממה והזמינו כמויות אוכל אגדתיות משירות החדרים. ואכן, כחודש לאחר מכן אזל הכסף והמשפחות שבו אל הכפר.

לכפריים החיים מאדמתם אין צורך בסכומי כסף גדולים. הם אינם חושבים במונחים של חיסכון או השקעה ומשתמשים בכסף כל עוד הוא קיים. החברות הגדולות בחרו בדרך הקלה יותר של מענקי פיצויים לעומת השקעות בטווח הארוך. במקום לשפר כבישים, להקים בתי חולים, בתי ספר ומתקני רווחה אחרים לאוכלוסייה. חברות אחדות התחייבו להקים כבישים ולתחזקם, אך בפועל נראה שהכבישים נועדו לשימושן של החברות עצמן והם מובילים לאתרי הקידוח או לאזורי כריתת העצים.

מלבד הפגיעה במסורת, חמורה לא פחות היא הפגיעה באקולוגיה. חומרים המסייעים להפרדת הזהב מזהמים את מי הנהרות ומביאים למותם של בעלי החיים בהם ובסביבתם. עוצמת הרעלים הנפלטים העמידה את שונית האלמוגים הגדולה של אוסטרליה בסכנה, לאחר שהחומרים הזורמים בנהר פלאי נשטפו אל תוך מפרץ פפואה ומשם לשונית האלמוגים.

הנחת צינור הנפט הגדול מאזור ההר עד למפרץ פפואה הצריכה הכנסת ציוד מכני כבד שפגע באיזון האקולוגי האזורי. עצים נכרתו לאורך מסלול של מאות קילומטרים וברוחב של עשרות מטרים. סלעים נעקרו ממקומם והוערמו בצדי המסלול מבלי לתת את הדעת על הנזקים. לאחר הנחת הצינור נוצר חשש מדליפת נפט שיזהמו שטחים עצומים. כריתת היערות על ידי החברות הזרות, בעיקר חברות מלזיות וטיוואניות שקיבלו זיכיונות מהממשלה, הביאו לסחיפת הקרקע, לחיסול הצומח ולפגיעה במקומות חיותם של מיני בעלי חיים רבים.

פפואה גינאה החדשה

פפואה גינאה החדשה  צילום: רז שרבליס

בעקבות פיתוח אזורי המכרות על ידי החברות הזרות, החלה זרימת כפריים לכיוון האדמות הקרובות לדרכים ולמנחתי המטוסים. תשלומי הפיצויים עבור האדמות עוררו מחלוקות בין השבטים הותיקים לבין המתיישבים החדשים בנוגע לבעלות על קרקעות, שהובילו למלחמות בין שבטיות, שלמרות השימוש בקשתות, חצים וחניתות, הסתיימו לא אחת בהרג.

כל עוד המלחמות לא פוגעות בדרכי הגישה והקרבות לא מלווים בשוד משאיות וציוד, המשטרה אינה מתערבת. בדרך כלל, מסתיימות המלחמות בתיווכם של המנהיגים המסורתיים וללא התערבות אנשי החוק. מלחמות שבטים יכולות לפרוץ גם עקב חילוקי דעות על נושאים כמו נשים או חזירים. חוקי המוסר מוגדרים בכל שבט ואינם קשורים בהכרח לחוקי השבטים האחרים.

אני מקבל את הלחש
בשנת 2005 ישבתי בבקתתו של סטיבן, והעלנו זיכרונות של 17 שנות הכרותנו. הוא שאל אם אני זוכר את שביקשתי לראשונה. מובן שזכרתי. חייכתי, והוא אמר שאכן עליו להוריש את הלחש הנחשק לבנו בכורו, וכך יעשה: במהלך היכרותינו הפכתי אני להיות בנו בכורו שבישראל.

הוא ציווה עלי להביא דף ולרשום את מילות הלחש. הלחש גורם לאישה להתאהב בגבר שהפעיל את אותו ללא גבול או יכולת שליטה, ודבר לא יאיים על אהבה זו. סטיבן נפרד בינתיים מעולמנו לאחר שחי מעגל חיים שלם, ואני מסתובב ובארנקי שני לחשים כתובים מפיו של סטיבן, שבאחד מהם אפילו השתמשתי.

בשש השנים ששהיתי בפפואה בסך הכל גיליתי משהו חדש כל יום, במדינה המחפשת את דרך הביניים בין החדש לישן, המנסה להשתלב בתרבות המערבית, בלי לוותר על מסורת עשירה.

האתר של אקו טיולי שטח

סגור לתגובות.