בעוד במערב מצמידים תוכן לקבוצות שיוך על פי גיל כרונולוגי, חברות שבטיות מצמידות קבוצות שיוך אל התוכן, דוגמא טובה ניתן לראות במערך טכסים המתרחש בשבט היטמול השוכן לגדת נהר הספייק, פפואה ניו גיני, שם ישנם ציוני דרך במהלך חייו של ילד, הוא זוכה למסיבת "יום הולדת" אך לא בשל התבגרותו בשנה אלא, לאור שיפור יכולתיו הקוגניטיביות והמוטוריות , כשיבשיל ויגיע לשלב שהוא צד חזיר בר לבד , יזכה למסיבה רבת משתתפים, אותו הדבר יקרה כשיצוד את תנינו הראשון, כשיגלף פסל או מסכה, יבנה סירת קנו ועוד אבני דרך חשובות בערכים מקומיים.
כאמור, אלו יצוינו בטכס רב רושם, אדגיש שישנה אחידות בציוני הדרך וכל אינדיבידואל עובר את התהליך אך, בשונה מאשר במערב, כל אחד עושה זאת בגיל אחר ובהתאם ליכולתו האישית, דומה הדבר במעט למסיבות קבלת רשיון נהיגה, גיוס, קבלת תואר, יציאה ל"טיול במזרח" ועוד ציוני דרך שכאלו שלא בהכרח חלים באותו גיל לכולם. אלא, שבמקרה זה אין אחידות באופן החגיגה או הסכמה שאלו אכן אבני דרך ראויות להחגג.
דוגמאות כאמור למתח הקיים נמצא במצב בו ילד בן 6 שאמור להעלות לכיתה א' אינו בשל לכך והוא נשאר בגן שנה נוספת. אין הדבר פשוט כלל ועיקר ולמרות שהיום בהחלט הדבר קל ושכיח יותר, עדיין הוא טעון ובעייתי.
דוגמא נוספת תהייה הגדרת גיל מתאים לקיום יחסי מין, קבוצות מסוימותבחברה הישראלית נהגו לחתן ילדיהם בגיל 12 או בסביבתו. בישראל הדבר יחשב כבעילת קטינ/ה דבר שגורר מאסר בעקבותיו. כאן אין גמישות, מניפולציות על גיל מול חזות ביולוגית לא תואמת ישנן רבות.
אדם המואשם בבעילת קטינה יטען פעמים רבות ש"היא לא נראתה קטינה" מה שלא יעניין את הרשויות גם אם "אובייקטיבית" הנערה אכן נראית יותר מכפי גילה,
אותו רעיון של אי התאמה יחול בקשר למכירת אלכוהול לקטינים או הכנסתם לסרטים/ מועדונים לבני 18 ומעלה, ישנם שלא נראים קטינים והם יטעמו את הטיפה המרה עוד טרם יאפשר זאת החוק. סוגיות אלו מראות על המאבק סביב השעון על השעון.
ברצוני לחזור ליום ההולדת, סדר חברתי יום הולדת ,דוגמא טובה לקלסיפיקציה המסייעת לנהל את החברה ביעילות, אך יש בו מעבר לכך, יש לו משמעות סימבולית רבה. יש בו כדי להשפיע ולעצב מוסר, יעדים, ציפיות, נורמות, אמירה כגון: " אתה כבר בן 5, תשב יפה ליד השולחן, אתה כבר גדול".
משפט זה מגלם בתוכו המון מסר של מה נכון ומה לא, מה ראוי ומה איננו כזה, מערך ציפיות אדיר מופעל בשלבים שונים של החיים ונכון שהביטוי שעון ביולוגי נקשר בדרך כלל לרווקה שלא נישאה והיא ללא ילדים אך, מכבש הלחצים והאחדה החברתית, התיעול, מתבצע בגילאים שונים ובשל סיבות שונות.
רכישת שפה אצל ילדים במובן של קריאה וכתיבה תהווה דוגמא טובה לכך, הצפייה שהדבר יתרחש בכיתה א' פועלת לשני כיוונים. מצד אחד לחץ שאכן זה יקרה עד כדי כך שישנם העמלים ללמד ילדיהם את המלאכה עוד בגן ומנגד יש הדוחפים לשלב אלמנטים גניים בכיתה א' ובכך להסיר את הלחץ מעל הילדים.
רעיון החטיבות הצעירות הצמודות אל בתי הספר מטרתן בין היתר,היא בדיוק זו,
לטשטש את הדיכוטומיה בין גן לבית ספר, על כל הנלווה לזה, נושא הגיל בגיל צעיר הוא סוגיה שעוסקים בה רבות, הגיל מצוין בשנה ובחודש.
מה שלא יקרה אצל מבוגרים, ההבדל בין ילד בן 4 או 4 וחודשיים או 4 וחצי, הוא גדול מבחינת המשמעות הניתנת למספר. לעומת ההקפדה היתרה בנושא הגיל וחגיגות הנלוות אליו, נמצא מנגד התעלמות ואפילו הכחשה של הגיל, בעיקר בקרב נשים ,אך, גם גברים יעסקו בדבר. ישנו שלב בחיים שסביבו התפתח ריטואל שלם לפיו אין שואלים אישה לגילה ואם "מתגלה ונחשף" ברבים ישנם משפטים קבועים לצאת מהתסבוכת שיש שיחשבו שזו תסבוכת בפני עצמה… המדובר באמירה: " היא לא נראית, היא נראית יותר צעירה… ".
גיל ליניארי הנו מחייב, מקטלג וקובל, הוא מתעלם ממציאות פיזית, מתעלם מדיאטה, ספורט, ניתוחים פלסטיים, לכן המאבק… הסתרת הגיל המספרי.
