זה עובד גם הפוך, כאשר מישהו נראה צעיר מגילו הוא יכול להגיד את גילו הליניארי מתוך ידיעה שהוא יקצור מחמאות שבדרך כלל ישמעו כמו: "הוא נראה מצוין לגילו…".
משפטים אלו משקפים אג'נדה חברתית מערבית בעיקרה לפיה צעיר זה יפה, חיוני, מוערך, כך נוצר מערך תגובה שלם שכל עיקרו מונחה מנורמות חברתיות המגדירות סדר חברתי, שלב ההכחשה מגיע לקצו כאשר ברור לכל שאין אפשרות להתבלבל והגיל (המבוגר) ניכר, אז יחגגו יום הולדת אך, לא בהקפדה יתרה ולא בהכרח כל שנה, אלא, בשנים עגולות. אז גם יתנו שמות לאותה ספרה המציינת גיל. הדבר יצביע על גיל מופלג שיזכה להערכה, גבורות יהווה כינוי לגיל 80 , לדוגמא.
מעגל חייו של יום ההולדת יהיה אם כך, חגיגות לעוללים שאינם מבינים דבר, כגון:
בני השנה – שנתיים, חגיגות מרובות ומפוצלות בגילאים הצעירים שלאחר מכן, קרי, בני 3-11 , הם יחגגו הן בגן/ כיתה והן בבית בחוג המשפחה.
גיל 12-13, בת/בר מצווה יזכו לדגש מיוחד עם אירועים גדולים לעיתים קרובות רבי משתתפים.
14-17 פעמים רבות יחוגו בקרב אוסף חברים ולא בהכרח בהשתתפות כל הכיתה, פעמים רבות יוותרו על אירוע למשפחה הרחבה.
18 – (בישראל) יקשר לגיוס ולסוף מסלול הלימודים.
מכאן והילך יצטמצמו סדרי הגודל של החגיגות ויתמקדו בחגיגה של זוג האוהבים או פורום מצומצם וניבחר של חברים, רצף זה יקטע בגילאים עגולים כגון :
30 , 40 , שם יהיה ציון מובהק יותר, 60 ו- 65 יקשרו לגיל פרישה ופנסיה ואחר כך , כאמור הגילאים ה"מופלגים" …
ניצחון האדם על הטבע, הצדעה למדע ולרפואה המאפשרים להגיע לגילאים המגרדים את ה- 100, מעבר לכך סבירות גבוהה שיום הולדתך יצוין בעיתון או לפחות בסטטיסטיקה של "חוצי המאה", כמובן שלכל אורך הדרך יקבל אדם חיזוקים כגון : "שתזכה לשנה הבאה" שזה יאמר בגילאים הצעירים, ברכה שלמעשה מתעלמת מאותו ניצחון אנושי/ מדעי על הטבע. ברכה שעוד נשארה מאותם ימים שלא היה ברור ומובן מאליו שהרך הנולד בהכרח יגיע לשנתו הבאה, בהמשך יברכו בברכה :"עד מאה ועשרים", הצבת רף גבוה זה נועדה להצעיר בין היתר את גיל החוגג, לאור העובדה שמעטים אכן מגיעים לגיל מופלג זה (או רוצים בדבר… ).
אך, נקודה רחוקה זו נותנת לדוגמא לבני ה – 60 תחושה שהם רק במחצית הדרך ויש עוד הרבה לפניהם.
אותה ברכה בשינוי קל אך פופולרי מחזקת את הנורמה שצעיר זה יפה ונחשק, "עד מאה כעשרים" , כאן יש "ויתור" על עשרים שנות חיים תמורת חזות צעירה, בעוד ימי ההולדת תומכים ומחזקים את ליניאריות הזמן, חלק מהשפה בה משתמשים מחזק מעגליות הזמן, אולי בשל חשש מהקו הליניארי שבסופו יש סוף או מוות מבחינת אדם, אולי מהיבטים פילוסופיים שלא מאפשרים השתלטות מוחלטת של הגדרות של התחלה וסוף , הרצון להתנחם במעגליות, לצורך זה ישנם משפטים הנאמרים על מבוגרים בשלהי חייהם שהתנהגותם חוזרת להיות כשל ילדים ו- " גיל 70 זה כמו 7 " .
ישנן זירות נוספות של מאבק תרבותי הקשור בזמן ומסומל בעזרת יום הולדת, רתקת העובדה שיש החוגגים ימי הולדת לאנשים שאינם עוד בחיים, דבר זה מתרחש לרוב כשהאדם לו חוגגים הלך לעולמו "בטרם עת" בדרך לא "טבעית", תהליך זה מהווה חלק מטכסי זיכרון אשר לפיהם האדם עצר מלכת.
אך, גילו לא, לדוגמה, משפחה של צעיר שנרצח מציינת לבנה את יום הולדתו , ישנן דוגמאות נוספות הקשורות לחיילים ובכלל לאנשים צעירים, יום ההולדת משמש במה להעלאת האובדן ולציון , הדגשת העובדה שהמוות הגיע מוקדם מהצפוי ולמעשה הנפטר ממשיך לגדול ולהתפתח בשלבי ההתפתחות שצפו לו, חיזוק לכך ימצא בכל המשפטים בסגנון:" אם הוא היה בחיים הוא היה באוניברסיטה עכשיו… ".
